דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
משנת ארץ ישראל >>  ביקורות ומידע נוסף >>  ביקורת מיכאל בן ארי
 

חזרה תורה לאכסניה שלה

ד"ר מיכאל בן ארי

ביוזמתו של החברותא שלי מהישיבה, הקדשתי את סדר הבוקר של שנת תשמ"ז ללימוד מסכת שביעית. זו היתה שנת שמיטה והחלטנו לחרוג. כידוע מסכת שביעית שאין עליה תלמוד בבלי, אין חלקה עם המסכתות ה'ישיבתיות'. היינו אי בודד בבית מדרש גדוש ותוסס, שעסק כמדומני במסכת כתובות. לנו, זו היתה חווית לימוד מסוג אחר, מסקרנת ומתסכלת. החשיפה לתרבות החקלאית העשירה של אבותינו, הקסימה אותנו. המסכת חושפת את לומדיה לשליטה של אבותינו במכמני העבודה החקלאית; שיטות השבחת הגידול, המלחמה במזיקים, סוגי הקרקע וטיבו וכדומה. אך ככל שגבר העניין, גבר התסכול, ועמו הטעם המר של לימוד לא מספק. מושגים רבים נשארו עלומים. נתק הזמן והמקום עשה את שלו. עם שגלה מארצו ועבודת הקרקע היתה ממנו והלאה, התקשה לפרש את מה שלא הכיר ובצוק העיתים גם לא מצא בו עניין הלכתי מעשי. אז, עוד לא הכרתי את פירושו של פרופ' פליקס המנוח, שטרח בזיהוי הצמחייה המדוברת. ומיותר לציין שלא היה לנו כל מושג בתחומי המחקר השונים, אלו שהיתה להם תרומה מכרעת להבנת ערכים לשוניים, תהליכים היסטוריים וחברתיים, מיקומים גיאוגרפיים וכדומה.

באחרונה שאחזתי בידי את פירוש ספראי למשנת שביעית, הבנתי את גודל ההחמצה. פירוש ספראי הוא מסוג הספרים שכשנפגשים בהם, שואלים, איך לא חשבו על זה קודם?! הפירוש למסכת שביעית הוא הסנונית ראשונה של פרוייקט שמטרתו להקיף את המשנה על כל סדריה. הוא מבקש לעשות למשנה, את מה ש'דעת מקרא' עשה לתנ"ך. פירוש סדור מראשית לאחרית, עם מבואות, עיונים, מפות, ממצאים, נספחים והפניות ביבליוגרפיות. הקומה הראשונה של הפירוש בנויה על הפרשנות המסורתית תורנית, הירושלמי הבבלי ומפרשיהם, בלשון קולחת המבארת צדדים שונים. כך במשנה המזכירה כלי אפיה ובישול (שביעית ג ט), עוסק הפירוש בהבחנה שבין 'נפה' ל'כברה' ומעריך: 'שהנפה עדינה מהכברה', זאת בהסתמך על דברי הירושלמי (שם, ל"ו ע"א): "אני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבור בה חול'. הכללים ההלכתיים, הנחוצים להבהרת המשנה מוסברים בשטף הפירוש ומובלעים בו, כך בעניין של הכשר המים לטומאה (שם): '...אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה' – כל זמן שהמוצר יבש אין הוא מקבל טומאה ... עם הטלת המים הוכשר הבצק לטומאה. הוא יטמא מיד כשהאשה תגע בו...".

ברם, חידושו המרכזי של הפירוש בקומה הנוספת, זו שהביאה את כלי המחקר ופירותיו, לכדי פירוש סדור למשנה. בפירוש לאותה המשנה העוסקת ביחסי שכנוּת ודיני השאלת כלים בשביעית, מובא הלומד אל החצר של תקופת המשנה, מתוודע אל הנפשות הפועלות בה, אל מתקני הבישול המשותפים, אל השיקולים הכלכליים שהנחו את כללי הדלקת התנור ועוד. הפירוש אף לא מהסס להשתמש באגדות חז"ל, המסייעות להבנת המשנה. לצד הסיפור המפורסם על הסקת התנור הריק ע"י אשתו של רבי חנינא בן דוסא, משתמש הפירוש בנימוק של רבי עקיבא במשנת טהרות (ז ט), "... וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין ... וכי מפני מה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת". מכאן מסיק הפירוש: "סיפורים אלו משקפים חצר שהרכילות והסקרנות הן לחם חוקה, והבישול הפרטי חשוף לעיני השותפים". בהמשך מבארת מסקנה זו את דברי התוספתא במסכת כתובות (ד ט), ששוללת את האפשרות של הבעל, למנוע מאשתו את יחסי השכנות של השאלת כלים ונוכחות בחצר, כלשון הפירוש: 'הדבר נחשב לחיי נפש של האשה ובלעדיו אין לה חיים". באופן זה משולבים בפירוש תובנות היסטוריות חברתיות, עם ידע מעמיק בספרות חז"ל לענפיה, המאירים זה את זה בבחינת 'דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר'. מסתבר שהפירוש רחב הממדים איננו יש מאין. ספרות חז"ל פרנסה במאה חמישים שנים האחרונות, דיסיפלינות שונות של עולם המחקר. כתבי העת האקדמי מלאים בעיונים בצדדיה השונים; בתחום הלשוני, סמנטיקה ואטימולוגיה, בממצא הארכיאולוגי ובמחקריו המתקדמים, במחקר ההיסטורי חברתי ספרותי ועוד. עיקר משימת הפירוש, טמונה בשליטה בענפי המחקר והישגיו, וביכולת לתמצת זאת לשפה עממית שווה לכל נפש. אך נדמה לי, שיותר מכל, בקשו העוסקים לשלב ולגשר בין שני עולמות. בין בית המדרש הישיבתי לבין מה שנראה שעומד כנגדו, שולחנו של החוקר האקדמי ומקורותיו. הפירוש מדלג בקלילות בין שני העולמות, הוא נושא ונותן עם שיטותיהם של רש"י ורמב"ם, מרכין ראש שוב ושוב לחכמתו וידיעותיו של רבי שלמה עדאני בעל ה'מלאכת שלמה', ובתווך מסתייע במחקריו של קוטשר בלשון העברית או בציורי פסיפס ותמחישי קיר. יש מן הסתם מי שיראה בשילוב, סוג של חילול הקודש, אך מי שמכיר את הנפשות הפועלות יסתייג מהערכה כזו. פרופ' שמואל ספראי המנוח שהיה מגדולי חוקרי בית שני וחתן פרס ישראל היה מסוללי הדרך למחקר ימי בית שני המשנה והתלמוד.
יתרונו על פני חוקרים אחרים ניכר ברקע התורני למדני, ממנו הוא יצא אל העולם האקדמי. בנו פרופ' זאב ספראי נר"ו, הלך בדרכו, והוא ממעצבי דמותה של המחלקה ללימודי ארץ ישראל באונ' בר אילן.

מחקריהם של כל אחד מהם מתפרסים על עשרות רבות של מאמרים וספרים, וכל אחד מהם העמיד תלמידים הרבה. אחד ממאפייני העבודה האקדמית ובמיוחד זו של מדעי הרוח, בהיותו של החוקר בודד, עד דכא. בניגוד ללימוד הישיבתי המתאפיין ב'דיבוק חברים', אין דרכו להתלבט, להתייעץ או להתפלפל עם מאן דהוא. ה'קולגות' שלו, הם בדרך כלל המתחרים שלו. הם לא יסייעו לו והוא לא יסתייע בהם. שונה פירוש זה שהתחיל באקראי, כשהבן בא לסעוד את אביו שנים כשש שנים לפני פטירתו. המפגש השבועי התמלא בלימוד משותף. פתחו משנה והתחילו ללמוד. מסתבר שהלימוד המשותף של שני חוקרים, שהתבסס על ארון הספרים הישיבתי, לא  נעצר שם. בסופו של יום לימודים פורה, עברו הדברים סיכום בכתב, כך הלך והתגבש הרעיון, לכתיבת הפירוש התורני מדעי. באוירת 'חדש אסור מן התורה' בה אנו מצויים, אני צופה לפירוש זה דרך ארוכה ומפותלת עד שימצא את מקומו הראוי בסדרי הלימוד של המשנה, בקרב הלומד התורני, המורה והחוקר. אך אין ספק שיש כאן אתגר ובשורה לאוהבי הדעת, אוהבי התורה ואוהבי ארץ ישראל. לולי דמיסתפינא, הייתי מפריז ואומר שפירוש זה למשנה, המכונה בין היתר 'משנת ארץ ישראל', הוא בחינה מסוימת, של 'חזרה תורה לאכסניה שלה'. 


[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|
אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2017 (c)