דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
 
אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

<< חזרה לאתר הנצחה
דף הנצחה לאשר נפתלי ז"ל
(07/09/1912 - 25/02/1994)     (  -  יד תשנד )


נפתלי אשר

נולד בכ"ו באלול תרע"ב 07.09.1912
נפטר בי"ד באדר תשנ"ד 25.02.1994


נפתלי נולד באמסטרדם למשפחה דתית-ציונית. למד בבית ספר יהודי וסיים בבית ספר כללי.
כהכנה לעלייה לארץ הלך לעבוד ב"הכשרה" ולמד מאיכרים הולנדים לעבוד בחקלאות וטיפול בבע"ח.
עקב בעיה בריאותית לא יכול היה להמשיך לעסוק בעבודה פיזית קשה ולכן בחר להתמחות בענף הלול.
בתקופה זו עבדה חנה, ארוסתו, כמדריכה ואם-בית בהכשרה בלוסדרכט (אליה הגיעו נערים יהודים שברחו מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון).
ב-1941 (לאחר שהולנד נכבשה ע"י הגרמנים) נישאו נפתלי וחנה בחתונה מצומצמת בחוג המשפחה.
כשהתחילו הנאצים לשלוח את יהודי הולנד להשמדה נאלצה חנה להסתתר, ואילו נפתלי הצטרף למחתרת של יופ ווסטרוויל. תפקידו היה להיות בקשר עם חניכי הכשרת לוסדרכט (שהסתתרו גם הם בעזרת חברי המחתרת), לדאוג לכרטיסי מזון עבורם ועבור המשפחות שעזרו להחביאם, לבקר ולעודד את רוחם. בעבודה זו גילה תושייה רבה ולא פעם עמד בפני סכנת חיים. נפתלי מיעט לספר על מעשיו, תמיד אמר שהוא אינו גיבור ועשה מה שמצפונו אמר לו לעשות. על מעשיו ועל גבורתו נודע רק מפי חבריו אנשי המחתרת ומהנערים שהצליחו להינצל.
בשנת 1946 עלו לארץ נפתלי, חנה עם נחמה ואורי ילדיהם, ועמם קבוצת יתומי המלחמה שהיו תחת חסותם.
בקבוצת יבנה, נולדו שלושת ילדיהם: עזרא, אליקים ושושי.
נפתלי עבד מרבית שנותיו בלול. בעבודתו גילה מקצועיות רבה, הכיר כל תרנגולת ובעיקר היה ער לבריאות העופות. אך חשוב מכך היה הקשר האנושי עם האנשים איתם עבד. לכולם נתן תשומת-לב שווה בין אם היו חברי הקיבוץ או פועלים מבחוץ, צעירים שעבדו אתו או אנשים בעלי מוגבלות.
ביתם של חנה ונפתלי היה פתוח תמיד לילדים "מאומצים" מביה"ס ולחברי הכשרה ואולפן, לחברים מהולנד מתקופת המחתרת וחברים שניצלו מתקופת המלחמה אשר באו לעיתים קרובות לביקור.
בשנת תשכ"ח נפל עזרא בנם בעת מרדף אחרי מחבלים.
בשנת תשנ"ג נהרג עזרא בנם של אורי ובתיה (נכדם של חנה ונפתלי) בדרום לבנון.
למרות המכות הקשות והכואבות, חנה ונפתלי מצאו את הכׂח להמשיך בחייהם ולא איבדו את אמונתם החזקה.
בזיקנתו, כשהתקשה בעבודת הלול, עבר נפתלי למפעל השעונים, ואחר-כך לתעשיון. כשנשאל אם לא אכפת לו לחזור על אותה הפעולה שוב ושוב השיב: "מה שחשוב - אם זה מועיל".
גם בימיו האחרונים, כאשר הרבה מיכולותיו נעלמו, נשאר נפתלי אדם נעים הליכות שנהנה ממוסיקה, מיפי הטבע, מצחוק של ילד. וכשנעלמו המילים, לחיצת ידו החמה המשיכה להזרים חום אנושי.

*מידע נוסף על קורותיהם של נפתלי וחנה נמצא בספרה של בתם נחמה חורש: "טינקה ורמוילן – תינוקת במחתרת".


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|
אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2018 (c)