דפי הנצחה

ינובסקי בנימין צבי


נולד בי"ב במנחם אב תרפ"א 16.08.1921

נפטר בה' באדר תשנ"ט 21.12.1999



בנימין נולד בקלן – מולהיים, בגרמניה, בן בכור להוריו ישראל ומרים. אביו, שהיה השוחט הראשי בעיר, היה ציוני נלהב, ובנימין למד מגיל צעיר עברית. בגיל 13 הוא נסע לפרנקפורט ללמוד בישיבה של הרב ברויאר, אבל עזב אותה לאחר שנה, כדי לעבור להכשרה בבלקינזה לקראת עלייה ארצה.

הוא הגיע למקוה ישראל בפברואר 1938, במסגרת המחזור הדתי הראשון של עליית הנוער. הצטרפותו של מחזור זה חוללה מהפכה בסדרי שמירת השבת במקום. בתקופה זו היו מאורעות, והערבים שישבו באבו כביר כבשו לזמן מה את משטרת יפו, וכך נותרה מקוה ישראל מבודדת לגמרי. בנימין גויס להגנה וטעם כבר בגיל צעיר (17) את טעמה של מלחמה. בתום הלימודים הצטרף עם חבריו לקבוצת "אמונים" (קבוצה שתייסד בעתיד את עין הנצי"ב) מתוך כוונה להקים קיבוץ. לאחר תקופת עבודה נוספת בשדה אליהו התפרק הגרעין וחבריו התפזרו. בנימין עבר לעמק יזרעאל ושם ניצל את הידע שרכש בחקלאות. הוא מילא את מקומם של מנהלי משקים שגויסו למשימות שונות או שלא יכלו לעבוד מפאת מחלה. כך עבד בשדה יעקב, בכפר חסידים, ובמקומות נוספים. על אף שהרוויח יפה, החליט לחזור לקיבוץ. רודי הרץ הציע לו להצטרף לקבוצת יבנה. תחילה עבד בחקלאות ואחר כך בבניין. במלחמת העצמאות לחם באזור הדרום ונפצע בקרב בבית דרס.

בשנת 1953 התחתן עם עטרה. החתונה התקיימה בבניין הישיבה, שבנימין היה בין בוניה, הגן עליה מהמגדל בזמן המלחמה ולמד שם במחזור הראשון של ישיבת הקבה"ד. בשנים הבאות היה נהג משאית, עבד במפעל הזיפזיף ובאינסטלציה. למרות שלימודיו הפורמליים לא היו סדירים, היה בעל השכלה רחבה שנבעה מלימוד עצמי. התגאה בהיותו תלמידו הותיק ביותר של דב רפל, עוד מתקופת "אמונים", ובהדרכת ברטי אקרט רכש ידע באמנות. בנימין גידל באהבה ובחום את ארבעת ילדיו: מרים, שפרה, ישראל ומרדכי. הוא היה איש צנוע, יושב בית, בעל מזג אופטימי. האסון בו נהרג בנו ישראל השפיע עליו קשות. רק העובדה שהיה בעל אמונה חזקה עזרה לו להתגבר ולהמשיך הלאה.