דפי הנצחה

עליזה, שכונתה בפי כל עליס, נולדה במלחמת העולם הראשונה, בת יחידה להוריה מוריץ בכרך ורוזה לבית שטראוס. הוריה התגוררו בכפר מנסבך ליד פרנקפורט א-מיין, גרמניה, והתפרנסו מחנות לכלי-בית. בשנת 1935 הצטרפה להכשרה בגרינגסהוף, ובשנת 1936 נשלחה להכשרה בשבדיה. בשנת 1937 עלתה לארץ.
עליס ניסתה להיקלט ברודגס, עברה ל"משק פועלות" ומשם למושב "כפר חסידים". בשנת 1940 שוכנעה לחזור כדי להשתתף בהקמת קבוצת יבנה. בשנת 1941 נישאה למשה יהודה (מרטין) ווקסלר, אותו הכירה ברודגס. היא לא ידעה כי באותו שנה הוריה נשלחו לגטו ריגה, משם נשלחו אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ בנובמבר שנת 1943.
לאחר מלחמת העולם השנייה שינו משה ועליס את שם המשפחה מווקסלר לאיתן. הם זכו להביא לעולם ארבעה ילדים: רות (1943), יואב (1946), אילה (1949) וגבי (1953).
בשנת תשמ"א נפטר מרטין במהלך ניתוח, ועליס חייתה אחריו כאלמנה כמעט 30 שנה.
את עבודתה ביבנה החלה בגן-הירק, ולאחר הלידה השנייה עברה לטיפול בילדים. לאחר מספר שנים של טיפול בפעוטים קבלה על עצמה אחריות ל"כתה" של כעשרים וחמישה ילדים אותם גידלה מכתה א' ועד בגרות. אחריות כזו נמשכה לאורך היום וכללה הערה בבוקר, ארוחות, ופעילויות רבות נוספות. עליס בלטה בעבודתה המסורה וגישתה הייחודית בחינוך, והקנתה לחניכיה מידות טובות: היא נטעה בהם את הרצון ללמוד ולעבוד, לקבל אחריות ולהעניק לזולת. בגיל מבוגר עברה לטיפול בחולים, ואחריהם בתינוקות. בגיל שמונים עברה לעבוד במחסן הבגדים והתנדבה לסעוד חולים בבית-החולים "קפלן".
בשמונה השנים האחרונות לחייה התגוררה בדיור מוגן ב"בית סביון" וגם שם זכתה לתת לאחרים, בחיוך "על הבוקר", בהומור עדין, בהסתפקות במועט ובתבונת חיים. מידות אלו חיבבו אותה על כל מטפליה.
לעליס הייתה דרך משלה בעולם האמונה, דרך שורשית ופשוטה ביראת שמים. השתתפה שנים רבות בשיעורי תנ"ך, וחוויית התפילה בימים הנוראים האירה את פניה גם בשנותיה האחרונות.
זכתה לראות 13 נכדים ומהם נינים רבים, כ"י.