דפי הנצחה

אברהם הגיע לרודגס בספטמבר 1939. היה זה סופו של מסע אישי ארוך, אותו החל בשנת 1931 בהיותו נער בן 15, באנטוורפן, בלגיה, שם נולד. ביתו - בית ציוני דתי, אביו היה גבאי בבית הכנסת "המזרחי". ביחד עם אחיו וחברים הקימו את סניף "בני עקיבא" בעירם, שבשיאו מנה כ-300 חניכים. (רובם ניספו בשואה). הוא הבין שבארץ לא יוכל לעסוק במקצוע היהלומים, ובגיל 15 הלך ללמוד בבית-ספר מקצועי, דבר שהיה חריג בקרב יהודי בלגיה. לאחר מכן עבד שנתיים בכפר, בלימוד חקלאות. לאחר שהבין שכל זה לא יוביל אותו לקבלת רישיון עליה, ומתוך רצונו העז לעלות, החליט לעלות בעליה בלתי לגאלית. לאחר 3 נסיונות שכשלו, עלה על ספינת פחם רעועה, "פאריטה", בה עבר מסע ארוך וקשה, שבסופו עלתה הספינה על שרטון בחוף תל-אביב.

הוא הצטרף לרודגס, שם עבד בפרדס. לאחר שהקבוצה עלתה על הקרקע ביבנה, החל לעסוק במכונאות. במאי 1941 התנדב לשרת בבריגדה היהודית, שם שירת 5 שנים. בסוף המלחמה עסק בפעולות הצלה והעלאה של קבוצות מבוגרים  וילדים לא"י. בשנת 1946, בטרם חזרתו לארץ מבלגיה, נשא לאישה את צילי לבית דורף, וחזר איתה לקיבוץ. במרוצת השנים נולדו ארבעת ילדיהם: שמואל, עמרם, מרים ואיתמר.

עם פרוץ מלחמת העצמאות נדרש ליישם את כישוריו מתקופת שירותו בבריגדה, כמומחה לנשק ומוקשים. ביחד עם חברים נוספים, הונחו מאות מוקשים סביב המשק וסביב ישיבת "כרם יבנה", כהגנה מפני התקרבות המצרים.

לאחר מכן עבד במסגרייה ובמוסך, במפעל הזיפזיף, בריכוז קניות, וכן כיהן כמרכז שירותים. שנים רבות עבד במדגריה, ולעת זקנתו עבד בתעשיון בתיקון גלגלי אופניים. תחביב הציור ליווה אותו במשך שנים רבות, עד לפטירתה של אשתו האהובה.

ייזכר כאיש נעים הליכות ובעל חוש הומור מעודן, וכאדם שנתן מעצמו ככל יכולתו בשנים גורליות למדינת ישראל ולקבוצה.