דפי הנצחה

זאב בנימין בן-יהודה (קריצלר)



נולד בכ"ד בטבת תרפ"א - 03.01.1921


נפטר בי"א בשבט תשמ"ד - 15.01.1984



נולד בווינה, בכור למשפחתו, ולו שני אחים ואחות. בן 17, לאחר סיום בחינות הבגרות, עלה ארצה בעלייה בלתי לגאלית. לארץ הגיע בספטמבר 1938.
אף שבארץ חיכתה לו משפחה ענפה, החליט זאב להצטרף לקיבוץ, וכך הגיע לרודגס. לאחר שנתיים של עבודה רבה וקשה, יצא ללמוד תורה בישיבת כפר הרא"ה במחזור הראשון שנפתח.
כבר בנעוריו בלט כאוטודידאקט, הרבה לקרוא, לחקור וללמוד ואכן, התעניינותו וכושר הלמידה וההתמדה שלו הקנו לו ידע רב בנושאים מגוונים: חברה, כלכלה, שפות ויהדות. לימים אף השלים את לימודיו לתואר, בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית.
זאב היה החבר היחיד מקבוצת יבנה שעל פי הגרלה יצא לשרת בצבא הבריטי (בבריגדה היהודית) ובשורותיו לחם במלחמת העולם השנייה יותר מארבע שנים, בצפון אפריקה ובאירופה. הוא גם הגיע למחנות ההשמדה, נפגש עם שרידי השואה וגילה כי מרבית משפחת אביו נספתה שם. במהלך חופשת מולדת קצרה ומיוחדת, בינואר 1944, נשא לאישה את חוה לבית חיימוף.
זאב זכה לגדל ולחנך את חמשת ילדיו בקבוצה ולחתנם. כן זכה לקלוט בקבוצה את הוריו מלונדון. שמח בנכדיו, אך לא זכה לראות בהגיע בכור הנכדים למצוות.
תפקידים רבים היו לו בקבוצה. הוא הקים את מפעל הזיפזיף בחוף הים באשדוד, ושנים לאחר מכן פעל להקמת הזיתיה. היה מרכז משק לא רק ביבנה אלא גם בלביא, ושם יזם את הקמת בית ההבראה. לדבריו "מנוף יפה בלבד אי אפשר לחיות, אך אפשר לנצלו".
זאב האמין בכל מאודו ברעיון התנועה הקיבוצית בכלל ובתנועת הקיבוץ הדתי בפרט. היה מעורב ואִכפתי בכל נושא כלכלי, אולם בראש מעייניו היו תמיד השוויון והצדק החברתי בצד הגשמה, התפתחות אישית ומיצוי הפוטנציאל של הפרט. בכל אלה ראה מקור לעוצמה וחוסן של הקהילה-הקיבוץ.