דפי הנצחה

יצחק (וילי)ברטוב (גוטמן)

נולד בכ"ו בתמוז תרע"ד 20.07.1914

נפטר בכ"ז באדר תשנ"ט 15.03.1999



נולד למשפחה דתית מסורתית בברסלאו – בויטן, גרמניה. היה חניך ב"עזרא" בזרם הציוני. לקראת עלייתו לארץ למד מסגרות וריתוך כשוליה. עלה לארץ - יחד עם אחיו ארנסט - מטעמים ציוניים ובהשפעת האנטישמיות ב- 24.12.34. שאר משפחתו נספתה בשואה והוא לעולם לא סלח ולא היה מוכן לחזור ולדרוך על אדמת גרמניה.

עבד כמה חודשים בחיפה וב- 5.3.35 הצטרף לקבוצה. נכנס לעבודה במסגריה והמשיך במשך יובל שנים לעבוד ולנהל את המסגריה. מסירותו, מומחיותו וחריצותו הטביעו חותמם בכל פינה ובזמן כהונתו פרחה המסגריה והתרחבה מאד.

היה בין מקימי הגדר מסביב לקבוצה, בנה לולים, רפתות, מתבנים, שולחנות וכסאות לח"א ולבי"ס, מטות לנוער ולחברים וכמובן את הגג הנע – הנדיר והמקורי- ב"משטח" בחדר האוכל. כל אלה הינם עדים אילמים לפועלו בבניין הקבוצה. העביר תחת ידו בני נוער רבים שספגו ממנו אותם ערכי עבודה שבהם דגל. הוא לא היה אידיאולוג גדול אך הגשים את האידיאולוגיה ע"י המעשה.

התחתן עם גלה לבית וייכסלר ב– י"ב אב תש"א ברודגס. נולדו להם שני בנים, גדעון והלל, ששניהם חיים עם משפחותיהם בקבוץ וכן זכה לראות נכדים ונינים שחלקם ממשיכי דרכו – דרך תורה ועבודה.

היה איש תרבות ואנציקלופדיה מהלכת. אהבתו למוסיקה הקלאסית כבשה חלקים נכבדים מנשמתו והפכה לשם דבר. הכיר יצירות רבות והאזין להן מעל גבי תקליטים. ביקר בקונצרטים ואופרות ופיזם אריות תוך כדי עבודה או סתם ברגעי הפנאי. כמו כן היה איש ספר. קרא ספרים רבים בעברית וגם בגרמנית.

היה לו הומור חריף ועוקצני משהו – קולע למטרה וברוח טובה. ובדרך זו היה מאיר את המצבים השונים באור אחר ושנון. נגאל מייסוריו לאחר מחלה קשה והוא כמעט בן 85 שנה.