נולדה בי"ד תמוז תרפ"ב 10.07.1922
נפטרה בכ' בחשוון תשע"ו 01.11.2015
חנה-דבורה בת יצחק ולילי קנולר נולדה בעיר מנהיים בגרמניה למשפחה ציונית-דתית. בשנת תרצ"ו, כאשר עלו הנאצים לשלטון, חשו הוריה בסכנה המאיימת והגרו להולנד. חנה ואחיה הצעיר יהודה השתלבו יפה בסביבה החדשה, ואילו אחיה הבכור ארוין (אליעזר) עלה ישירות לארץ. לאחר שלוש שנות לימוד בהולנד עלתה לארץ לכפר הנוער הדתי בכפר-חסידים. בסיום לימודיה החליטה ביחד עם קבוצת חברים מכפר הנוער להצטרף לקבוצת יבנה. בשנת תש"ה התחתנה עם ברוך כהנא (ויזר), ונולדו להם ששה ילדים: מנחם-יצחק, אליעזר, צפורה, רבקה, תרצה ואביגיל.
חנה הזדהתה בכל נימי נפשה עם ערכי הקיבוץ הדתי ועם אווירת השיתוף, הפשטות וההסתפקות במועט שאפיינו אותו. בקבוצת יבנה עבדה כתופרת שמלות, והייתה מעורבת מאוד בפעילותן של ועדות שונות ובאסיפות החברים. שגשוגה של קבוצת יבנה הסב לה קורת רוח מרובה. כוחה היה במעשים ולא בדיבורים. בדוגמה האישית שהקרינה הטמיעה בילדיה את המסורת הייקית המפוארת של "תורה עם דרך ארץ", תוך דגש שדרך ארץ קדמה לתורה, לצד יראת שמים עמוקה ומופנמת. טיפולה המסור באמה, הגברת קנולר, במשך למעלה מחמישים שנה, היה מופת של כיבוד הורים. בעבודתה ובהליכותיה הייתה סמל של יושרה, מסירות, חריצות, דייקנות, כושר ארגון, ומעל לכל אחריות, לפרט ולכלל.
במהלך השנים היכה בה השכול לא אחת. אחיה ארוין נהרג ערב מלחמת העצמאות בקרב על עטרות. לאחר שלושה חודשים נהרג אביה בהפצצה האווירית המצרית על התחנה המרכזית בתל-אביב. בנה אליעזר נפטר ממחלה בהיותו בן שנה וחצי, ונכדה שמואל ווייס, בנה של צפורה, נהרג בקרב על ג'נין. אולם חנה ידעה לשאת את היגון בגאון, ובמקום להיכנס לדכדוך או לדיכאון, השרתה על הסובבים אותה אווירה של תקווה לעתיד טוב יותר.
חנה ניחנה באופי החלטי וסמכותי, אך עם זאת ידעה לטוות קשרים עדינים ועמוקים עם ילדיה, נכדיה וניניה. היא הטיבה לנווט את המשפחה המגוונת שבראשה עמדה, והייתה גאה מאוד בזכות שנפלה בחלקה לראות בחייה 120 (!) צאצאים ממשיכי דרכה במדינת ישראל. נפטרה לאחר אירוע מוחי בגיל 93.
