דפי הנצחה

חוה אייזנר ז"ל



נולדה בכ"ו באב תרע"ד 14.08.1917
נפטרה בכ"ו בכסלו תשס"ו – 27.12.2005


חוה בת רחל ואהרון שיינר נולדה ובגרה בעיר מנהיים, גרמניה. היו לה אח ושלוש אחיות, שאחת מהן נפטרה בגיל רך. המשפחה הייתה דתית וקירבה את הילדים לפעילות נוער ציונית. היא קנתה ידע בעברית ובתורה, לצד לימודים בבית ספר רגיל. לקחה חלק בפעילות של תנועת הצופים היהודים, ב"עזרא" ובבח"ד. לאחר סיום הלימודים הייתה מטפלת במוסד "אהבה", ואז פנתה להכשרה בבלקנזה שעל יד המבורג. שם למדה לגדל ירקות. שם גם נפגשה ברבים ממייסדי הקבה"ד, ונכבשה בקסמיהם.
ב- 1937 עלתה לארץ, ומאז לא ראתה עוד את הוריה. היא הצטרפה לרודגס, והכירה שם את חיים. ב- 1940 הם נישאו, ועברו להתגורר בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים", שם עסק חיים בחינוך. לאחר שנים אחדות הצטרפו ליבנה. ב- 1943 נקלטו ביבנה כמה נערים ונערות מקרב "ילדי טהרן". אחד מהם היה מרדכי (מולו) הורן, שהתעקש למרות גילו הצעיר (9) לחיות במסגרת דתית. חיים וחוה אימצו אותו. מולו נישא והצטרף לקבוצה, והקשרים בין משפחות הורן ואיזנר טופחו באהבה על ידי שני הצדדים.
באמצע מלחמת העצמאות יצאו חיים וחוה לשליחות בת שנתיים מטעם עליית הנוער. השליחות החלה בבלגיה והמשיכה בבית הילדים "ווזון" בצרפת. השנים הללו היו משמעותיות מאד עבורה. היא קיבלה קבוצת ילדים, שרבים מהם חיו עד אז כנוצרים, והייתה להם אם, מחנכת וחברה. היא הצליחה להקנות להם עברית, להכינם לעלייה, להחזיר להם שמחת חיים ואמונה בה'. עשרות אנשים שהתחנכו שם לא שכחו למשפחת איזנר את פעלם.
בצעירותה עבדה בגן הפרחים; הייתה הראשונה שעסקה בטיפולי קוסמטיקה, ובשנות הזיקנה זכתה בפינה משלה במחסן הבגדים, שם תיקנה שמלות. לאחר פטירת חיים ב- 1984, לא נפלה ברוחה. המשיכה להשתתף בשיעורי תורה ומלאכת יד. בני המשפחה המורחבת לא עזבוה, ומאות המכתבים שעליהם שמרה בקפידה העידו על כך. אופייה הנוח סייע לה להיקלט בשנתה האחרונה ב"בית סביון", והיא נהנתה מהפעילות שם. עיניה הבוחנות ידעו ליהנות מתמונה יפה, מעץ מוריק ומגילויי הידידות של הסובבים אותה.