דפי הנצחה

משה תשבי ז"ל



נולד בכ"ז בתמוז תר"ע 3.08.1910
נפטר בה' בכסלו תש"ס 4.11.1999


בדרך החול החמה מפרדס "ארטן" לרודגס, פוסע לו משה ושורק ניגון נוגה. במחשבותיו הוא חוזר לביתו שבגרמניה, באזור היער השחור, משפחה חסידית, שתי אחיות ואח, אמא ואבא, את כולם השאיר מאחור, ובניגוד לדעתם עלה ארצה לחיות כחלוץ דתי בקבוצה הצעירה המתחילה את דרכה.
לפתע הוא רואה ירק רענן ובשרני. "אקטוף ממנו עבור העופות שיוכבד מגדלת בלול, לתרנגולות יהיה אוכל והיא, התבין לכוונת לבי?" זאת הייתה החתונה הראשונה בקבוצה הקטנה, וגם הלידה הראשונה. נולדה בת בכורה, יש המשכיות ותקווה לחיים בארץ. משה מקים את המדגריה הראשונה, ומתמסר לטיפוח ענף הלול והרבייה.
ברודגס המשפחה מונה שלוש בנות, משה, יוכבד, ואביה של יוכבד, אברהם, המצטרף לקבוצה ומשמש מורה לעברית לחברות הנוער המגיעות מהגולה.
ביבנה נולדים עוד בת ובן, משה עוסק בחינוך, אבל ממשיך להתעניין בנעשה בלול. אחרי קום המדינה, הוא יוצא לשליחות בצפון אפריקה וצרפת, ובשובו עובד בקבה"ד בתחום קליטת עלייה.
משה לומד כריכת ספרים, ומקים ביבנה כריכיה. לידיו האמונות מגיעם דפים מספרי הקודש הנאספים במחנות ההשמדה באירופה, משה מתייחס אליהם בחרדת קודש, באהבה ובכאב, בזוכרו גם את משפחתו שנספתה בשואה.
בסוף שנות השישים, רעייתו יוכבד נופלת למשכב ממנו לא קמה, משה מטפל בה באהבה אין סופית, בסבלנות, ובקבלת הדין. באלול תשכ"ז הולכת יוכבד לעולמה.
משה נושא לאישה את חנה ברמן, בעידודה המסור הוא לומד ציור. חייו משתנים, פרץ היצירה שבא עם הבד, הצבע והמכחול מצעירים אותו, ונותנים עומק ומשמעות לימיו. משפחות תשבי וברמן מתמזגות זו עם זו לשבט ההולך וגדל, ומשה בראשו.
בשנתו התשעים, כשהוא מוקף נכדים ונינים לרוב, נפטר משה ונטמן באדמת יבנה שכה אהב.
נזכור אותו באהבה.