דפי הנצחה

ידידיה-אליקים (דידי) אשר
נולד בי"ט בשבט תשי"ב - 15.01.1952
נפל בכ"ד בחשון תשמ"ג - 10.11.1982



ידידיה בן מרים ויצחק, למד בבית הספר בקיבוץ. ב-1967 הצטרף למשפחתו שיצאה לשליחות בארה"ב מטעם "בני עקיבא". מקץ שנתיים חזר והשלים את לימודיו ביבנה.
מנעוריו היה חובב מוסיקה מושבע, ואהבת המוסיקה ליוותה אותו במשך כל חייו. בגיל שמונה התחיל ללמוד כינור. מוריו עודדוהו, בעוד חברת הילדים לא גילתה הבנה לשוֹנוּתוֹ. הוא היה רגיש לכל מילה שיש בה משום פגיעה, היה עדין, ביישן ונחבא אל הכלים.
בניו יורק למד בישיבת פלטבוש ובבית הספר העברי לאומנות. שעות רבות של אימוני נגינה בכינור שימשו פיצוי לקשיי ההסתגלות בארץ זרה.
כשהופיע כסולן בפני חוג נדבני הקונסרבטוריון ביקש להקדיש את נגינתו לזכרם של חיילי צה"ל ובני קבוצת יבנה, שנפלו על הגנת הארץ. דבריו ונגינתו עוררו התרגשות גדולה בקהל, ונדבן עשיר אף הבטיח לו כינור טוב יותר. לימים זנח ידידיה את הכינור לטובת הגיטרה, לליווי עצמי ולשירה בציבור.
ידידיה גויס לחיל רגליים, במסגרת הנח"ל. עבר קורס מכי"ם וקורס צניחה, ושימש כמפקד כיתה. עם סיום קורס קציני חי"ר, שימש ביחידתו כקצין. בתפקידו היה דייקן ויסודי, גילה עקשנות רבה ודבקות במטרה.
כמפקד היה אהוב על פיקודיו, בזכות היחס הלבבי החם ונכונותו לעזור לכל, ובזכות היותו חבר טוב בעל עקרונות, שפיו ולבו שווים. במכתביו באים לידי ביטוי הקונפליקטים שנוצרו בין צורכי הצבא השוטפים לבין הדת, שבה האמין ודבק.
בשנת השרות הדריך נוער במצוקה בעיירת הפיתוח נתיבות. שם הכיר את שוש, אשתו לעתיד.
בקיבוץ עבד כרפתן, וכאחראי תחזוקה של המטבח וחדר האוכל. במשך שנתיים למד באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים, הקים בקיבוץ להקת כלייזמרים צעירים ושר במקהלת יבנה.
בעת שירות מילואים, נפל במילוי תפקידו בערבה. השאיר אחריו אישה, שלושה ילדים - קרן, גל ודקלה, הורים ושלוש אחיות.