דפי הנצחה

נולדה: י"ד בשבט תשכ"ד 24.01.1964
נפטרה: ט' באייר תשע"ו 06.05.2016

אילה נולדה להוריה משה ותמרה גלס בברזיל, בעת ששהו שם בשליחות. שנתיים קודם לכן איבדו הוריה את אייל, בנם השני, ולידתה הביאה להורים וליעל האחות הבכורה את בשורת החיים. אחריה נולדו האחים דוד, ורד וניר. מילדותה ניחנה אילה בשכל טוב, במזג נוח ובכישרון כפיים.
בעת ששירתה כמורה חיילת הכירה את בן זוגה, רמי, ויחד הקימו את ביתם וגידלו את חמשת ילדיהם: גיל, דור, חן, רן וזיו. אילה ורמי העניקו לילדיהם מרחב לצמיחה והתפתחות מתוך אהבה, אמון וכבוד.
הוסמכה לתואר ראשון ושני בתורה שבעל- פה באוניברסיטת בר-אילן, הייתה מחנכת בחטיבת הביניים בבית הספר של קבוצת יבנה, ובשנים 1998- 2000 ניהלה את החטיבה. כמורה, הצליחה לעורר עניין בלב תלמידיה באמצעות שילוב של ספרות ושירה בחומר הלימודי התורני. השרתה אווירת קשב ורעננות חשיבתית שפעלה הן על המורים שאותם הובילה והן על התלמידים. היא חינכה את תלמידיה למצוינות דרך חקירה ובירור, והכל בדרכי נועם.
אילה הייתה חברה בוועד המנהל של ארגון הנשים הדתיות "קולך". היא האמינה שיש להנכיח את הנשים במרחב הדתי. הייתה מהלוחמות והמובילות לקיומה של תפילת נשים בקבוצת יבנה, בעיקר בשמחת-תורה ובקריאת מגילת אסתר.
למשך שנים אחדות הייתה מרכזת ועדת צעירים, כיהנה בנשיאות אסיפת החברים, ונבחרה לתפקיד מזכירת פנים. (2012-2014). כל מי שבא עמה במגע בתוקף תפקידה התרשם משיקול דעתה, מהתנהלותה במקרים מורכבים ורגישים ביותר, מהיכולת שלה לראות את הפרט וצרכיו, מדרכה היצירתית למצוא דרכי פשרה. בעלי תפקידים בקבוצה נעזרו בהדרכתה ובעצותיה עד ימיה האחרונים.
לאורך שנות מחלתה המשיכה להיפגש, לעבוד וליצור. כאשר נאלצה לנוח – ניצלה את הזמן ויצרה חפצי פסיפס מרהיבים. בשנים אלו הספיקה להוציא, יחד עם יהודית בר-ישע, את הספר "הפסוקים היפים בתנ"ך" וכן כתבה את הספר "קוראים לי איה" בו משולב סיפור החיים של חברתה, עם התמודדותה שלה עם המחלה.
בזיכרונם של בני המשפחה ושל כל מכריה, תישאר אילה צעירה בגיל אך בוגרת בחכמה ובהשפעתה הרבה.