דפי הנצחה

דב רפל ז"ל



נולד בכ"ב בתשרי תרע"ז 20.10.1916
נפטר בכ"ח בכסלו תשס"ד 22.12.2003


כאשר סיים דב את בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בעיר הולדתו ורשה, אמר לו מורו, ההיסטוריון הנודע מאיר בלבן: "עליך לבחור בין עיסוק בחינוך לבין הוראה בישיבה". כשהיה דב בן שמונים וחמש הוא סיפר זאת לבניו, והסביר מדוע לא קיבל את דברי מורו: "לא רציתי להיות כמו יאנוש קורצ'אק, עמו נפגשתי, ולא רציתי לעשות את התורה קרדום לחפור בה. ביקשתי להגשים את רעיון גרעין "ירדן" של בח"ד, ולעלות לארץ ישראל". כשהגיע דב לארץ והוא בן 20, טמן את תעודת ההסמכה לרבנות (העתק ממנה מצא כעבור שנים יואל בנו בארכיון היהודי בורשה), ופנה ללמוד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית. בתקופת לימודיו קיבל שלש פעמים את פרס ההצטיינות ע"ש אחד-העם, שאיפשר לו מימון וקיום בסיסי. באותם הימים, 1937-1941, הוא נמנה על מייסדי קבוצת הסטודנטים "יבנה" שפעלה בעיר העתיקה. בתום לימודיו החל ללמד. תחילה ב"בית צעירות מזרחי" בירושלים, שם פגש את תלמידתו – אשתו לעתיד פנינה (פאולה) שטייגר, אחר כך לימד ב"מקווה ישראל" ובבית הספר "מוריה" בתל אביב.
ב-1945 הצטרף לקבוצת "אמונים". ב-1946, משעברו החברים לעמק בית שאן, עברו דב ופנינה ובנם הבכור לקבוצת יבנה. כאן עסק בחינוך והוראת קבוצת "ביכורים"; פעל להקמת ישיבת "כרם ביבנה" ויסד את מכללת גבעת וושינגטון, אותה ניהל 17 שנה. ב-1965 הצטרף לאוניברסיטת בר אילן ויסד את המחלקה ללימודי יסוד ביהדות. אחר-כך נתמנה מרצה לפילוסופיה ובהמשך פרופסור לפילוסופיה של החינוך. אף שפרש מהאוניברסיטה ב-1983 המשיך ללמד בה עד 1997, עד גיל 81. במשך כל השנים לימד בבית הספר התיכון בקבוצת יבנה ובישיבת הקבה"ד בעין צורים. יותר מ-50 שנה קיים חוג לגמרא שהתכנס פעמיים בשבוע. בשנתו האחרונה הרביץ תורה ומחשבת ישראל בקבוצת צעירים שהתכנסו בביתו מידי שבוע. יבולו הספרותי כולל 21 ספרים, ויותר מ-200 מאמרים מדעיים בתחומי מחקר בהם עסק. בשנת תשמ"ו נפטרה פנינה אשתו ובשנת תשנ"ט נפטרה חנה יפרח בתו. הותיר אחריו ארבעה בנים: יואל, נחמיה, מתניה ובנימין, וכן נכדים ונינים.