דפי הנצחה

קלרה לוי



נולדה בי"ז בכסלו תר"ע 29.11.1909
נפטרה בח' בחשוון תשס"ה 23.10.2004


קלרה (ויקטוריה) נולדה בפאדובה שבאיטליה, בת שלישית להוריה מרדכי-קיסר ונעמי לוי. בגיל צעיר נאלצה לעזור בפרנסת המשפחה, אך לא ויתרה על רכישת השכלה ולימוד מקצוע. היא למדה באוניברסיטה של פאדובה שפות לטיניות ובלשנות, ובנוסף הוכשרה להוראה. היא החלה להתקרב ליהדות בהשפעת רב שפעל בקרב הצעירים. קלרה פנתה בכך עורף לבית ההורים שבו נשבה רוח של אתיאיזם. את פרנסתה מצאה בנתינת שיעורים פרטיים לילדים. בשנת 1937 הוסמכה להוראה בבי"ס תיכון. לשביעות רצונה התקבלה לעבודה בבי"ס ממשלתי בעירה, בו לימדה כבר אחותה לוציה. זמן קצר לאחר מכן נאלצו לעזוב מישרה זו, בעטיים של חוקי הגזע. האחיות נותרו חסרות פרנסה. ההורים נפטרו שניהם כתוצאה ממחלות. האח היחיד היה גם כן מחוסר עבודה. מאוחר יותר ניספה באושוויץ. באותם ימים הוקם בטריפולי בי"ס יהודי, והאחיות התבקשו לבוא ללמד שם. בכך מצאו לעצמן פרנסה וכן ניצלו מגורלם המר של יהודי איטליה. בתקופה זו התקרבו למסורת, למדו עברית, התערו בחיי הקהילה, ולקחו חלק בפעילות הציונית. לאחר כחמש שנים בלוב, התאפשרה יציאתה של קלרה, בדרך נפתלת וקשה מאד, לארץ ישראל. בלית ברירה עזבה קלרה את לוציה, שסבלה מנכות ומבעיות בריאות נוספות, מתוך אמונה שכשתהייה בארץ תוכל להביא גם את האחות. הן לא נפגשו יותר, לוציה נפטרה בגולה מבלי שקלרה יכלה לסעוד אותה, והצער על כך ליווה אותה לאורך השנים.
קלרה הגיעה לארץ ב-1944, והתיישבה ביבנה, בה חיו מכרים מימי עלומיה. היא נשלחה ללמוד שנה בסמינר למדריכים, שם השקיעה מאמץ להשלים את השכלתה התורנית, ולמדה מלאכת יד, תחום שבו עשתה חייל. באותה תקופה נקלטו ביבנה חניכי חברת הנוער "ביריה", ניצולי שואה, והיא התבקשה להדריך וללמד אותם. היא עשתה זאת באהבה ובמסירות. בהמשך ליוותה חברות נוער נוספות. בשנים המאוחרות של חייה עבדה בכריכיה ובמרכזיית הטלפון, ונתנה שיעורי עזר. קלרה התברכה בתפישת חיים אופטימית, בסקרנות אינטלקטואלית, בכנות, בכושר להתיידד עם כל אחד. ידידות עמוקה שררה בין קלרה ובין חולדה קמפניינו. צאצאיה של חולדה, יחד עם חברים נאמנים נוספים, סמכו את קלרה עד יומה האחרון.