דפי הנצחה

לאה גרוס ז"ל



נולדה בכ' באדר תרפ"ז – 22.02.1926
נפטרה בה' בכסלו תשס"ו – 06.12.2005


לאה נולדה בדוברין, צ'כוסלובקיה, בת זקונים, שביעית במשפחתה, להוריה משולם-פייש ושרה רוזנר. משפחתה הייתה חרדית, והשתייכה לזרם ה"מתנגדים".
במלה"ע השניה נשארו לאה והוריה בכפרם, ולמרות הגזרות הקשות על היהודים והמחסור הכלכלי - הצליחו להתקיים. בערב פסח 1944 נכנסו הגרמנים לדוברין וריכזו את היהודים. בערב שבועות נשלחו לאושוויץ ובהגיעם למחנה המוות עוד הספיק אביה לומר לה "בתי, תעשי כל מאמץ להישאר בחיים ולשרוד. אל תשימי לב לכשרות, העיקר להישאר בחיים." ואכן, לאה שרדה את אושוויץ ואת צעדת המוות ונותרה לבדה ממשפחתה. במאי 1945 השתחררה, ולקראת אוגוסט הצליחה לחזור לכפר הולדתה בדרך לא דרך. לאחר תקופת-מה בכפר הצטרפה למחנה קיץ של צעירים יהודים ועלתה ארצה באוניית המעפילים הרעועה "החייל העברי". בסוף יולי 1946, לאחר שלושה חודשי מעצר בעתלית, הגיעה לאה לקבוצת יבנה. זיכרונות העבר מעולם לא הרפו ממנה, ובכל זאת הצליחה בכוחות אדירים לבנות לעצמה, יחד עם בעלה יחיאל, חיים חדשים, בריאים ונורמליים. מאוחר יותר מסרה עדות מפורטת ב"יד-ושם", נסעה עם משלחת תלמידות ושתיים מבנותיה לפולין וכן נענתה לבקשות של קבוצות נוער לספר את סיפורה.
לאה הייתה מוכשרת מאוד: עוד בצעירותה למדה תפירה ועבדה כל השנים כתופרת מקצועית מהשורה הראשונה. הרבה כלות ביבנה זכו ללבוש את שמלות-הכלה שתפרה באהבה וכמובן שמלות לחברות ב"תור תפירה" ותלבושות לכל חברי המקהלה. סורגת, רוקמת, מייעצת בעיצוב פנים של דירות, אופה מטעמים לכל המשפחה, משכילה, אוהבת ספר, מביעה דעה על כל עניין, חרוצה ואכפתית.
הרבה כוחות נדרשו לה בחייה לשרוד את התופת, לבנות את עצמה מחדש לבדה, להיות חלק מהחברה, להקים משפחה, לגדל ולחנך שלוש בנות (ולזכות בנכדים ונינים) ולהיות החוט המקשר במשפחה. במשך השנים נלחמה באומץ-לב נדיר במחלות קשות שפקדו אותה ויכלה להן.
"כל משבריך וגליך עלי עברו" (יונה ב'). "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". (משלי ל"א).