דפי הנצחה

נולד: א' באב תרצ"א 15.07.1931
נפטר: ז' בתשרי תשע"ד 11.09.2013

עמנואל, בן עזריאל ועליזה בֶּנֶדיקט, נולד במטרסדורף, אוסטריה. בהיותו בן שבע עלה לארץ באוניית מעפילים עם אביו. נפרד מאימו ומשלושת אחיו לשנים ארוכות, ומשניים מאחיו נפרד לנצח. רוב שנות התבגרותו עברו עליו מחוץ לבית, רחוק גם מאביו: במוסד "אהבה", בישיבה בכפר הרא"ה ובחברת הנוער בטירת צבי.
כחניך בטירת צבי השתתף בקרב שנערך בה במלחמת השחרור. אחר כך שירת בגרעין נח"ל בקיבוץ סעד. הוא מצא באידאולוגיה הקיבוצית מענה לערכים החשובים לו וקבע את מושבו בסעד. כשיצא לתקופת לימודים בישיבת הקיבוץ הדתי ב"כרם ביבנה", מצא בקבוצת יבנה הסמוכה את אהבת חייו, שרה קמפניינו, בת הקיבוץ, ושם הקימו את ביתם.
עמנואל עבד בקיבוץ בענפים שונים: במטעים, בלול, במעבדה של בית הספר שם היה לַבּוׂרַנט, בתברואה ובתחזוקה של בתי ילדים. נוסף לכל אלה טיפח את אהבתו הגדולה לטיולים בארץ, והיה מבוקש כמדריך במסגרות שונות. קיבל על עצמו משימות בחיי הקיבוץ, בעיקר בתחום השמירה על ההלכה, וביצע אותן בהתמדה, בעקשנות ובאהבה. במשך שנים רבות היה אחראי על תחזוקת העירוב, וראה בכך שליחות כפולה: דאגה לשמירת שבת כהלכתה בקיבוץ, וחינוך הדור הצעיר לקיום מצוות ולאחריות.
היה עשיר בתחומי עניין: גיאוגרפיה, ציפורים, פרחים, כוכבים, ועוד, והכול בחיבור טבעי לתורה. את כל אלה תיעד בכישרון ובמסירות במצלמתו, וכן הנציח רגעים מהווי החיים בקבוצה ובמשפחה. בכל תחום שאף להעמיק. סקרנותו לא ידעה גבול, ותעיד על כך ספרייתו העשירה.
עמנואל היה איש משפחה מסור. גידל וחינך את ילדיו - שירה, שאול, נורית, יצחק, יעל ולאה - לאהבת האדם והארץ ולדבקות בתורה. עם השנים, כשנולדו הנכדים, ליווה את התפתחותם באהבה ובדאגה. גם כשחלה והדיבור היה קשה עליו, ראו את השמחה בעיניו בכל ביקור. בימי מחלתו הארוכה, התאמץ לשמור על עצמאותו ולהמשיך בעיסוקיו ובלימודיו ככל שיכול.
בזיכרונם של ילדיו ונכדיו ייזכר כאוהב אדם, אשר חי בכל מאודו חיי תורה ועבודה.