דפי הנצחה

שלמה נחליאל (בומבך) ז"ל



נולד בכ"ד תשרי תרס"ט - 19.10.1908

נפטר בכ"ד במנחם-אב תשכ"ה - 20.08.1965



שלמה נולד בגאליציה וגדל בדורמונט שבגרמניה, שם סיים את בית הספר היהודי. עבד כצורף, ובגיל 17 החל להכשיר עצמו לעלייה. היה ממייסדי הבח"ד ומראשוני החברים ב"רודגס" שבגרמניה, היה ממקימי הישיבה של הרב הופמן בפרנקפורט, ובין ראשוני תלמידיה.

עם עלייתו ארצה בתרצ"ב הצטרף לקיבוץ רודגס. לאחר כשנה נשלח לגרמניה בשליחות הקיבוץ במטרה לנהל את חוות ההכשרה בגרינגסהוף, ויצר קשר חי בין התנועות בארץ ובגרמניה. בתקופה זו נשא לאשה את לנה וחזר ארצה כעבור שלוש שנים עם אשתו ובנו בכורו בנימין (בֶּנְיָה).

עם שובו קיבל על עצמו תפקידים מרכזיים בקיבוץ: גזבר, מזכיר חוץ, קולט עולים חדשים ופרדסן. כמו-כן עסק באיתור מקומות עבודה לשאר חברי הקיבוץ. בהמשך עבד בסניף "הפועל המזרחי" בפתח תקווה. במסירותו לכל תפקיד התגלה כחבר נאמן וכראש משפחה שהאחריות ל"צאן מרעיתו" מדרבנת אותו.

שלמה ידע לשוות לשבתות ולחגים אווירה מיוחדת. בשולחן השבת הקיבוצי הנעים בזמירות שסחפו את כל החברים. בפורים ובשמחת תורה היווה מוקד של שמחה ובמיוחד הירבה את שמחת הילדים בארגון מעגלי ריקודים. למרות דאגות היומיום ומשברי החיים, ערכי חייו הם שהנחוהו ועודדוהו.

בתום מלחמת העולם השנייה - תוך ויתור על נוכחות בטקס בר המצווה של בכורו בניה - יצא בשליחות לבלגיה במטרה לחפש את אחייניתו מרים, שהועברה למשפחה קתולית, ולהביאהּ ארצה.

שלמה נתמנה כמזכיר המועצה האזורית של חבל יבנה והתמסר לקליטת העלייה החדשה. נבחר למזכירות הקיבוץ הדתי ולוועד הפועל של תנועת הפועל המזרחי, ועמד בראש מחלקת העלייה והקליטה.

לשלמה ולנה נולדו חמישה ילדים – בן וארבע בנות. לצד עבודתו הציבורית טיפח שלמה את משפחתו באהבה ובמסירות. קבע עתים לתורה ובשנת חייו האחרונה הגשים את משאת נפשו ולמד בישיבת כרם ביבנה. נפטר לאחר מחלה קצרה, ועוד זכה לראות שמאמציו נשאו פרי - אחייניתו הגיעה ארצה וחזרה לחיק היהדות.