נולדה: ט"ו באב תרע"ח 25.07.1918
נפטרה: ו בתשרי תשע"ז 08.10.2016
שולמית נולדה בפוזן, גרמניה, בת ללודויג-אליעזר ולהדוויג כ"ץ, ואחות צעירה לטוביה. אביה כיהן כ"כלי קודש" בקהילה. כשהייתה בת שנתיים עברה משפחתה לגור בברלין. כשהייתה בגיל חמש נפטר אביה באופן פתאומי. עד כיתה ג' היא למדה בבית ספר ממשלתי, שם סבלה מיחס אנטישמי, ואז עברה ללמוד בבית הספר היהודי האורתודוכסי "עדת ישראל". היא הצטרפה לתנועת "עזרא", ושאפה לעלות לא"י. בהמשך למדה בסמינר לגננות, וכן עבדה במוסד "אהבה" בו התחנכו ילדים ממשפחות קשות-יום וילדים יתומים שהגיעו ממזרח אירופה. היא הצטרפה להכשרות של בח"ד, תחילה ב"בית החלוץ" בהמבורג ומאוחר יותר בהכשרה בכפר "בוורביק" בהולנד, שם פגשה את מי שיהיה בעלה, מאיר בר-שלום. הם הצליחו לעלות במסגרת "עלייה ב", והגיעו ארצה באוגוסט 1939, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. הם נקלטו בקבוצת "רודגס", משם מאיר נשלח לעבודה בשדותיה של קבוצת יבנה הצעירה. חתונתם, הראשונה בקבוצה, נערכה בספטמבר 1942. כאן נולדו ילדיהם ידידה, אליעזר, עדה, יעקב ושלמה-שמחה.
שולמית נשלחה ללמוד בתל-אביב בסמינר "תלפיות". היא כיהנה כגננת עד אמצע שנות הששים. אחר המשיכה לעבוד כמטפלת בגן, ולאחר מכן השתלבה בעבודה במחסן בגדים. היא הפעילה את מכשיר ה"פרס" לאורך שנים רבות, וגיהצה במסירות בגדים לחברים ומדים לחיילים. בגיל 76 למדה לכרוך ספרים בכריכיה, וכשראייתה נחלשה חזרה לעבוד במחסן הבגדים. היא זכתה לבריאות איתנה, ודמותה הנמרצת רוכבת על תלת-אופן בלטה בנוף הקיבוצי.
שולמית אהבה לטייל, להשתתף בשיעורי יהדות, לסרוג ולתקן בגדים, לעבוד בגינה ולבשל מטעמים. בני הזוג לא הרבו להטיף מוסר, אך היוו דגם נאמן לעיסוק בתורה, לקיום מצוות, לעזרה לזולת, ליושר ולחריצות. הבית היה תמיד מלא בילדים, בנכדים וכן בבנים "מאומצים". שרתה בו אווירה של נתינה, חום ושמחה.
בערוב ימיה עברה להתגורר בבית סביון, שם המשיכה לנהל את חייה ככל שניתן. למרות האובדנים שחוותה שמרה על מצב-רוח טוב, הסתכלה תמיד על חצי הכוס המלאה, והכירה תודה למטפלים ולאורחים שביקרו אותה.
