דפי הנצחה

בנימין רפאל (בֶּניה) נחליאל

נולד במוצאי יום-הכיפורים תרצ"ה - 19.09.1934

נפטר בכ"ח בתשרי תשנ"ז - 11.10.1996



נולד בהמבורג שבגרמניה, לשלמה בּוֹמבך ז"ל וללנה לבית ישראל, שהיו חברי הבח"ד. ב-1935, בהיות בֶּניה כבן שנה, עלתה המשפחה לארץ והצטרפה לרודגס. ב-1942 עברו ליבנה.
נישא לשושנה בכ"ח באב תשט"ו (1955).
חייו של בניה ביבנה סבבו סביב ארבעה מוקדים: המשפחה, העבודה, החינוך, והרעיון הקיבוצי.
כאיש משפחה ואב לתשעה ילדים היה אוהב, פתוח וסובלני. בבסיס חינוכו עמדה הדוגמה האישית כאיש תורה ועבודה, וכן אהבתו הגדולה לארץ ישראל ולירושלים.
העבודה היתה עיקר חשוב בחייו. הוא עבד שנים רבות ברפת, וכן בפרדס ובמדגריה. חריצותו, ונטייתו הטבעית לדיוק וסדר סייעו לו להצטיין בעבודתו. ברפת מילא שורה של תפקידים, ושימש שנים רבות כמרכז הענף, גם בתקופות הקשות של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.
בשדה החינוך פעל בניה מגיל צעיר. במסגרת שירותו הצבאי בנח"ל היה מורה בישובי העולים משׂואה ותירוש, בקיבוץ שימש במשך שנים רבות כחבר ועדת חינוך, ובמשך שנתיים אף כיהן כמרכז חינוך. שנים רבות עסק בהדרכה, ותמיד מצא זמן לשאול כל ילד בקיבוץ לשלומו ולמעשיו.
בניה ראה בקיבוץ מימוש של עקרון דתי, והקפיד בחומרה על הכללים הכתובים והלא כתובים. הוא התנגד להלנה משפחתית מסיבות חברתיות וכלכליות, וכן יצא נגד הוצאות שהיו מותרות בעיניו, כגון טיולים בחו"ל. בניה מילא שורה של תפקידים במועצה ובוועדות הקיבוץ, וכיהן בהצלחה כמזכיר פנים במשך שתי קדנציות.
בשנות חייו האחרונות סבל בניה מאסטמה קשה שבגללה נאלץ לעזוב את עבודתו ברפת, ולהצטרף למפעל השימורים כמחסנאי. למרות מחלתו המחמירה התעקש לעבוד במשרה מלאה, וכדרכו מילא את תפקידו בהצטיינות.
מחלתו הכריעה אותו כשהוא בן 62 בלבד.