דפי הנצחה

אשר  מרים

נולדה: ט' בסיוון תרע"ד   03.06.1914

נפטרה: ט' בכסלו תשע"ד  12.11.2013

מרים לבית קלמוס, גדלה במשפחה ציונית בהמבורג, גרמניה. אביה היה במקצועו רופא עצבים ונפש, ששירת כרופא בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה. הוא היה פעיל בתנועה הציונית ואף נשלח כציר לקונגרסים הציוניים בבאזל. עם עליית הנאצים לשלטון ותחילת רדיפות היהודים עלתה המשפחה ארצה ובשנת תרצ"ג (1933) הגיעה מרים לקבוצת רודגס.

תוך זמן קצר ולאחר השתלמות מקצועית בויצ"ו  בירושלים (1936), הפכה למעשה למטפלת התינוקות הראשונה של תנועת הקבוץ הדתי הצעירה.  בשנת תרצ"ז (1937) נשלחה ע"י התנועה להקים את בית התינוקות בטירת-צבי ולחנוך את המטפלות הראשונות. במסגרת זו הייתה בטירה ביום ההתקפה הגדולה על המקום. עם חזרתה לרודגס הצטרפה ליצחק אשר (לימים בעלה) שנשלח להדריך את חברת הנוער ששהתה בקבוצת "אמונים" בנחלת-יהודה. חברה זו הקימה את קבוצת עין-הנצי"ב. מרים ויצחק נישאו והחליטו להצטרף לקבוצת יבנה.

במשך למעלה מארבעים שנה ניהלה מרים את בית התינוקות, טיפלה במאות מילדי הקבוצה, ליוותה והדריכה
את האימהות ומטפלות  נוספות. נשים רבות זוכרות כיצד הצליחה לסייע  להן במקרים בהן התקשו לטפל בתינוקותיהן. בצד עבודתה התפתח תחביבה, העיסוק באמנות. שלחה יד בציור, רישום, עבודות קרמיקה ואֵמייל. כן תיעדה את הווי הקבוץ באיורים וקריקטורות. הגינה הפורחת ליד ביתה הייתה לשם ולתפארת ביבנה.

לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת תשכ"ו, ליוותה את בעלה לשליחות מרכזית בבני-עקיבא שבצפון אמריקה. כשחזרו בתום שנות השליחות, התרכזה בעבודות האמייל ויצרה מזוזות, תכשיטים ותמונות.

בשנת תשמ"ג שיכלה את בנה ידידיה ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו. השכול ליווה אותה עד יומה האחרון, כשנפטרה סמוך לשנת המאה לחייה. בשנת 1996 התאלמנה מבעלה, יצחק. השאירה אחריה שלוש בנות: אפרת עפרוני, דיצה מלמוד, ושלומית בן-טולילה, כלה: שוש אשר, נכדים ונינים לרוב.