דפי הנצחה

פרחיה (בלומה-גיטל) נולדה בעיר אוז'רוקוב הסמוכה ללודז', פולין, להוריה ישעיה-צבי וגילה-רוזה שידלובסקי, הבת הרביעית בין שש בנות. עוד בפולין הצטרף האב לקבוצת "בית-ונחלה", אשר ייסדה את העיר בני-ברק, ובשנת 1925 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה שם. הבת הקטנה נפטרה, והפרנסה לא הייתה מצויה. הבנות הלכו לבית הספר כשנעליהן בידיהן, על מנת לשמור שהנעליים לא יתבלו בדרך. בהיותה בכיתה ג' שונה שמה מבלומה לפרחיה, וכך הכירוה כולם. פרחיה, שהייתה תלמידה מצטיינת, המשיכה ללמוד בגימנסיה לבנות "תלפיות", שם למדה לראשונה תלמוד, מקצוע אותו המשיכה ללמוד גם בשנים הבאות. משם המשיכה לאוניברסיטה העברית בירושלים, שם למדה פילוסופיה וספרות עברית במשך שנתיים. בשנת 1944 נישאה למאיר שילוח, וביחד בנו את ביתם בקבוצת יבנה. כאן נולדו חמשת ילדיהם: יוסי, גילה, פנינה, חיה ויצחק.
פרחיה עבדה במשרד, בתחום הנהלת החשבונות. היא הייתה מסורה לעבודה, דייקנית וחרוצה. יצרה קשרי רעות עם עמיתיה. כשהגיע עידן המחשבים – השכילה להשתמש בטכניקה החדשה בהצלחה. היא הייתה אישה משכילה ואוהבת ספר. במשך שנים רבות הייתה מלומדי הגיליונות לפרשת השבוע של נחמה ליבוביץ'. השתתפה בשיעורים, בהרצאות ובמפגשי תרבות. במשך זמן מה ערכה את עלון הקבוצה, שם בא לידי ביטוי הידע שלה בלשון העברית. אהבה מאד לטייל בארץ, נהנתה מיפי הטבע והתפעלה לראות פיתוח ושגשוג בארץ, מעשה ידי אדם.
ביתה היה תמיד נקי ומסודר, וניכר בו טוב טעמה. פרחיה השרתה בו אווירה נעימה, פתוחה ומכבדת, ולא רק כלפי בני המשפחה. "ילדי חוץ" רבים אומצו על ידה, והתקבלו בחום. בשנותיה האחרונות, עת הורעה בריאותה, עברה לבית הסיעודי "בית-סביון". למרות חולשתה, לא התלוננה, ומקור שמחתה היו הביקורים התכופים של הילדים, הנכדים והנינים. בחג החנוכה, בשנה בה מלאו לה 90, נפרדה מכולנו לעולם שכולו טוב.