דפי הנצחה

אמו של חבר קבוצת יבנה, אברהם (אבי) ששון. 

בארץ שוכנה, יחד עם אחיה וסבתה במעברה אך מעולם לא היו לה טרוניות או תלונות על תקופת הקליטה בארץ. להיפך - ידעה להכיר את הטוב שעשו התנועה הציונית ומוסדות המדינה ולהודות על חסדי ה' בגאולה שהביא לעמו. מן המעברה עברה לחברת נעורים בקיבוץ "במאבק" (אלונים), שם קיבלה את השם יהודית.

משעלו הוריה ארצה כשנה מאוחר יותר, התאחדה כל המשפחה בפתח-תקוה. הקשר עם הוריה היה חזק. את אביה שנפטר בצעירותו, העריצה ולא הפסיקה לספר בשבחו, וכיצד טיפח אותה כיד ימינו.

20 שנים היית שכנה צמודה ומסורה של אמה, סבתא מסעודה, בבני- ברק, בה טיפלה עם חיוך על פניה, בשקט ובצנעה, בנאמנות ובעקביות.

הזוגיות שלה עם יחזקאל היא דוגמה ומופת ומודל לחיקוי. במשך שנים הרבה עבדה כסייעת אהודה ואהובה בגן ילדים, תוך שהיא מרעיפה עליהם אהבה והם מחזירים לה בגמולה.

אשת מופת בקבלת האחר, בהכנסת אורחים ובשמחה תמידית. אצלה הלב והבית היו פתוחים כל העת ולכל דיכפין. הגם שלא זכתה להשכלה אקדמית, ניחנה בסקרנות אין קץ, ספרי קריאה בתחומים שונים, לא משו מעיניה. כשם שגדולה היתה חיבתה לארץ-ישראל, כן חיפשה לגלות עולם, ויחד עם בעלה זכו לטייל בכל רחבי העולם.

נפטרה בי"ז אייר תשע"ז, והובאה לבית עולמים בל''ג בעומר, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי שאמר ''גדול הוא כיבוד אב ואם - שהעדיפו הקב''ה יותר מכבודו" (תלמוד ירושלמי, קידושין א' ז). ואכן כך נהגה עם הוריה, משפחתה ומכריה.