דפי הנצחה

אביו של חבר קבוצת יבנה, אברהם (אבי) ששון. 

בשנת 1951 עלה ארצה כחלק מגל העלייה של יהדות בבל והמזרח, ומשם הגיע עם משפחתו למעברת רמת השרון. מעולם לא היו בפיו טרוניות או תלונות על תקופת הקליטה בארץ. להיפך - ידע להכיר את הטוב שעשו התנועה הציונית ומוסדות המדינה ולהודות על חסדי ה' בגאולה שהביא לעמו.

לקח חלק במלחמות ישראל בחיל התותחנים, החל מ'מבצע קדש' (1956), מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום הכיפורים (1973) והשתחרר ממילואים בגיל 50.

באישיותו המיוחדת, סלל דרך משלו למשמעות תורה ועבודה על פי הכלל "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה". משכים לעמל יומו עם שחר וחוזר למשפחתו וקהילתו עדי ערב. נחשב לעובד מצטיין בתעשייה הצבאית, במשך שנים רבות, בזכות הכישורים, השקדנות והדיוק. בשבת הביא לידי ביטוי את מקומה של התורה. זו החלה אצלו כבר בערבו של יום חמישי עם ההכנות הנרחבות, כיבוד הבית והבישולים. מדי יום שישי נהג להביא צרור פרחי בר שליקט בשדות או פרחים משדות המשתלה הסמוכה, אלה ואלה עטופים היו בנייר עיתון. בשבת הייתה מהמקדימים לבית הכנסת.

כמי שזכר את כל התפילות בעל-פה, ושלט בדינים והמנהגים, היה המוכתר הלא רשמי של החמולה. הוא שהוביל והנהיג את הארועים והסדרים החמולתיים לאורך כל השנה. אף הקפיד לציין מועדים עממיים כגון סדר ט"ו בשבט, סביב שולחן ערוך כל טוב בפירות וירקות שהשתבחה בה הארץ ואפילו אבטיח שדאג לשמור לארוע זה.

במסכת אבות (ד, א) למדנו: "בֶּן זוֹמָא אוֹמר [...]: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בחלקו, שֶׁנֶּאֱמַר "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ") (תהלים קכח, ב). אַשְׁרֶיךָ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וטוֹב לָךְ – לָעוֹלָם הַבָּא".

השמחה היתה אחת התכונות הבולטות שלו. תמיד מקרין שמחה, רוקד ומרקיד, שר ומפזז ומלהיב את כולם. הזוגיות הארוכה שחלק עם רעייתו מעוררת השראה ומופת למשפחתו.

נפטר ביום י"ח שבט תשפ"א.