דפי הנצחה

דגני הלן
נולדה: כ"ח באלול תרפ"ה 17.09.1925
נפטרה: כ' בחשוון תשע"ה 12.11.2014

הלן נולדה וגדלה בשטרסבורג, צרפת, להוריה שלמה והדס-ברטה לנג. הייתה האחות הצעירה והמפונקת לשלושה אחים. הבית היה דתי ואמיד. היא למדה בבי"ס ציבורי, שם הייתה מיודדת עם בנות יהודיות כמו גם עם גויות, תלמידה מצטיינת המדברת 4 שפות על בוריין. בסיום הלימודים החלה את לימודיה המקצועיים כמזכירה. רצונה להעשיר את הידע שלה, ללמוד ולהחכים, נקטע באכזריות מפאת המלחמה.
בספטמבר 1939, עם כניסת צבאות גרמניה לאיזור, הועברו כל תושבי שטרסבורג לאיזור אלזס. לאחר מספר שבועות הגיעו לעיר לימוז'. תחילה לא חשו היהודים איום מיוחד על חייהם. הם אף זכו לאירוח על-ידי משפחות מקומיות. אך עם התקדמות הצבא, נאלצו היהודים להסתתר. האח הבכור, זליג, יצא עוד קודם לכן לפלסטינה. שני הבנים – בנימין ומנדל, הצליחו לברוח לספרד דרך הפירנאים, לעבוד ולשלוח כסף להורים. האם סבלה ממחלת שחפת, ואושפזה זמן מה בסנטוריום. הלן בת ה-14 נאלצה להסתובב בתעודה של גויה, ולדאוג להורים, בימים בהם נערכו שוב ושוב חיפושים אחרי יהודים. היא נעזרה באנשים טובים, בעיקר באישה שעמה נפגשה באקראי, ביניהן נקשרו קשרים עמוקים. כן עסקה גם בשליחויות עבור המחתרת. היא סירבה להצעה של נציג הג'וינט להעביר אותה למקום מבטחים, כיוון שלא הסכימה להפקיר את הוריה. תודות למסירותה ולתושייה שלה הם שרדו את תקופת השואה וזכו לעלות לארץ ישראל.
בהגיעם ארצה, בספטמבר 1945, בחרה הלן להצטרף אל אחיה, זליג, לקבוצת יבנה, וההורים התיישבו בגדרה. בשנת 1947 היא נישאה לשמעון דגני, וילדה את הבנים והבת: אברהם, יצחק, רותי ואילן.
תחילה עבדה במטבח, ואחר סרגה סוודרים ססגוניים במכונת הסריגה. במשך שנים איישה את מישרת המרכזנית במרכזיית הטלפונים, כשהיא עונה לכל אחד בשפתו. לאחר שהותקנו מכשירי טלפון לכל משרד ומשפחה, עברה לעבוד בהגשת ארוחות צהרים בעגלת הדיאטה. למרות שסבלה מבעיות בריאות, ולמרות שהעבודה הייתה כרוכה במאמץ פיזי, התמידה בכך, ועשתה זאת במאור פנים.
הידע הרב שלה נרכש בזכות ספרים לאין ספור שקראה בשקיקה, כמעט עד אחרון ימיה. הלן התברכה בחוש הומור ושמחת החיים. חברה אהובה על הבריות, רעיה מסורה לשמעון, אם חמה, דואגת, ומגוננת, וסבתא אהובה על תשעת נכדיה.