דפי הנצחה

עליזה כהן ז"ל



נולדה בי"א באדר תרס"ו – 08.03.1906
נפטרה בכ"ו בכסלו תשס"ו – 26.12.2005


עליזה נולדה בוונציה שבאיטליה להוריה יוסף כהן וריטה (לבית מוצאטי). היא הייתה הרביעית מבין חמשה אחים וגדלה בבית אמיד שלא היה חסר בו דבר. הושפעה מאד מסבתה, שלמדה בבית הספר היהודי שבגטו וונציה, התעניינה בציונות, ואף התכתבה עם הרצל. וכך, בצנעה ובלי ידיעת ההורים, התקרבה עליזה ליהדות וציונות. השם "עליזה" תאם את אופייה, והיא הצטיינה בעליזות וחשיבה אופטימית.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לפירנצה. אחר שבו לוונציה, ושם השתלמה במוזיקה ובנגינה בפסנתר אצל מיטב המורים. ב - 1931 עברה המשפחה לרומא כדי לטפל באבא שחלה בשיתוק. עליזה למדה שם בבית הספר לאחיות וקיבלה תעודת אחות מוסמכת. שם גם נפגשה לראשונה בתנועה הציונית שבמסגרתה השתתפה בחוגים ובמחנות קיץ וחורף. במסגרת זו נהייתה חברה בקבוצה מצומצמת של חברים אשר ייעודם היה לעלות לארץ, למצוא מקום מגורים אשר אליו יצטרפו בהמשך חברים נוספים. ואכן ב - 1938 עלתה הקבוצה לארץ והתיישבה ברודגס.
בשנת 1940 התחתנה עם ישעיהו יליד ג'נובה, שגר באותם ימים במושבה מגדיאל ועזר להוריו בהחזקת המשק. הזוג הטרי עבר למגדיאל ושם גם נולדו להם שתי הבנות: חנה ורינה. אחרי 7 שנים, מתוכם שנתיים בירושלים, חזרה המשפחה לקבוצת יבנה. עליזה עבדה בכל עבודה שנדרשה ממנה: גן ירק, משק ילדים, מטבח ואחר כך במתפרה ובמחסן הבגדים, ושמרה תמיד על משטר עבודה גבוה.
במקביל טיפחה כל העת את הבית, הכינה אוכל איטלקי ואירחה לעיתים קרובות את "החבורה האיטלקית". תמיד שררה בבית אווירה נעימה, אף כשזה היה עדין "ליפט" או צריף. גם בשנותיהם האחרונות בבית סביון היה חדרם אבן שואבת לחברים ולצאצאים הרבים. מחשבותיה היו נתונות תמיד לזולתה, ביקשה לעצמה אך מעט אך ליבה היה מלא וגדוש רגשות תודה לכל. בודדה עלתה מאיטליה לקבוצה, ניצלה מהתופת, וזכתה לאורך ימים טובים כש"שבט" הולך בעקבותיה, בדרך של תורה ועבודה ואהבת הבריות.